תגית: פסיכוזה

  • מפסיכולוגיה של המעמקים אל פסיכולוגיה של המרחבים

    קיבלתי כמה וכמה מיילים לגבי הפודקאסט שלי, "מדוע ואיך אנשים משתגעים?", מאנשים שחשו חיבור גדול לסיפור שאני מספר.

    עניין אותי במיוחד מסר שעלה מרוב המכתבים: אני דומה למה שאתה מספר אבל גם שונה. לדוגמא: חוויה של אני פנימי חנוק אבל בעל צורה מובחנת של גרעין רוחני שלא הוזן כראוי, או חוויה של התפרקות אני חיצוני אבל בלי כאב וחזרה להשתבללות המוכרת, או תחושה שאין מקור ברור לפיצוליות, או חיים נוחים באופן יחסי גם עם פיצולים רבים. ויש עוד דוגמאות, שאני לא אביא כאן.

    זה גרם לי לחשוב על כך שהפסיכואנליזה נקראית "פסיכולוגיית המעמקים", ואילו מה שמעניין אותי הוא "פסיכולוגיית המרחבים" – לא להיכנס למקומות בנפש האנושית שטרם נודעו, אלא למפות מגוון של תופעות, אצל מגוון של בני ובנות אדם, ואת החיבורים ביניהן.

    אף אחד הוא לא "המשוגע האמיתי". יש עושר של טירופים. בפודקאסט הזה אני מנסה לצייר מפה. יש, בעצם, אינסוף דרכים לפיצול הבסיסי, אינסוף סוגים של פיצולים בסיסיים, אינסוף חוויות של הסתבכות הפיצול וכן הלאה והלאה. נהדר שהחוויה שלכם שונה משלי. לא הייתי רוצה שנרודד כולנו. עדיף שנשאר רב-ממדיים.

    ציור של איזבלה וולובניק - "Pierrot with her Ungodly Shadow". בתמונה אישה עם מסיכה עצובה, בחדר שקטן למידותיה.

    בתמונה: ציור של איזבלה וולובניק – "Pierrot with her Ungodly Shadow". תודה רבה לאומנית על הזכות להשתמש ביצירה שלה כאן.

    לצפייה בפוסט בפייסבוק

  • פרק 3 בפודקאסט: מפיצול בסיסי לפיצול מורכב

    פרק חדש בפודקאסט: מפיצול בסיסי לפיצול מורכב.

    נגמרה ההקדמה. עכשיו אנחנו צוללים פנימה, אל תוך התהום של הפיצול. ביססנו כמה דברים בפרקים הקודמים, ובעיקר, שיש דברים בחיים האלו, שמפצלים את האדם לשני חלקים, חיצוני ופנימי. עכשיו הוא כבר לא אחד אלא שתיים. אבל מה זה אומר? וחשוב מכך – איך זה מרגיש?

    פעמים רבות מה שהתחיל בתור איזהשהו פיצול בסיסי בחלק מהאישיות של האדם הופך למאפיין המגדיר שלו. לאט לאט (או מהר מהר) הוא גדל ונעשה מורכב. האני הפנימי הופך לחלל ריק, למשהו שלא בא במגע עם העולם בכלל. והאני החיצוני הופך למשהו חסר חיים, למסיכה או שריון. בפרק הזה נכיר את שני החלקים, ואספר לכן קצת עליי שוב, ועל איך שזה הרגיש לחיות באופן הזה.

    בפרק אני עונה לעצמי על כל מיני שאלות שעצמי שמע מאנשים שלמדו אצלי את הגות לאינג לאורך 13 השנים האחרונות. למשל: האם לא כולם מפוצלים בעצם? מה זה האני הפנימי – האם זה האני האמיתי של האדם? ולמה הוא לא פורץ החוצה מבעד לחומת האני החיצוני?

    אני גאה מאוד בפרק הזה. היה לי קשה מאוד להעביר את התכנים הפתלתלים שלו בפורמט הזה, ואני חושב שעשיתי עבודה טובה. תאמרו לי בבקשה מה חשבתן אחרי שתשמעו את זה.

    (הקלטתי את הפרק לפני יותר משבוע אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם אותו עד עכשיו. ברנאאוט אוטיסטי ועוד צרות מונעות ממני לעשות את הפודקאסט הזה בצורה שבה הייתי רוצה, אבל אני נחוש להמשיך. אשמח לתגובות, שיתופים, תמיכה של כמה שקלים בפטראון, שימת עוקב בספוטיפיי, מיילים וברכות דוממות בראש שלכן. אל תפחדו להרים לי את האגו יותר מדי, הוא כמעט ועמיד לזה.)

    לינקים למטה כשהפלטפורמה תאפשר.

    לצפייה בפוסט בפייסבוק