כל נפגע ונפגעת אונס בילדות יודעים כמה אלימה היא הנורמליות. הנורמליות עצמה, בלי תוספות – המשך היומיום בזמן שפשעים אדירים מתבצעים. למשל: היכולת של הפוגע לחייך לקופאית כשהוא קונה חלב בסופר. זה ידוע – דבר פצפון כל כך יכול להיות פצצת אטום רגשית.
הנורמליות מכילה בתוכה פיצוליות, דווקא בעקשנות שלה להמשיך.
אין נורמליות בלי פיצול, ואין פיצול בלי משהו מעבר למעטה הנורמליות.
זה בא ביחד.
לפיצוליות יש שני צדדים. חשבתי פעם, וזה העסיק אותי נורא, איך נראת אנושות בלי פיצוליות, אם בכלל יכול להתקיים כזה דבר. אולי בלי הנורמליות יהיה טוב יותר, כי בלעדיה חייבים להשתהות בכל מקום של שבר? ואולי יהיה דווקא רע יותר, כי בלעדיה חייבים להשתהות בכל מקום של שבר?
אוי כמה שהדברים האלו מוחשיים בימים האלו. הם נוכחים כל כך, ובכזו דחיפות אלימה.