ביקורת ספר: כפירות ניורוקוויריות (Neuroqueer Heresies) מאת ד"ר ניק ווקר (אנגלית, 2021). תודה לטל אלון מן על ההמלצה.
רק שנים רבות אחרי שפירסמה ד"ר ניק ווקר את מאמריה הגדולים היא מוציאה לאור מקבץ של מאמרים, מהם חדשים ומהם ישנים, ומרביתם עוסקים בקוויריות ובפרספקטיבות רדיקליות על אוטיזם ונ"ד אחרים. ווקר היא פרופסורית מוערכת לפסיכולוגיה ומההוגות המוקדמות והראשוניות של אסכולת הגיוון העצבי. היא הייתה חברה בקהילות אינטרנטיות אוטיסטיות קדומות שבהן פותחו רבים מהמילים ששגורות היום סביב הנושאים שהוזכרו לעיל.
הספר הזה הוא הלכה למעשה מילון מושגים. מרבית המאמרים הם טקסטים קצרים להפליא שמבארים מילה כזו או אחרת. יחד, המושגים האלו מתחברים לשפה, ובניית שפה חדשה הוא בפועל הפרוייקט הגדול של ווקר, כפי שעולה מהספר הזה. ווקר היא מעין אליעזר בן יהודה שכזו. את מרבית המושגים היא טבעה בעצמה או בשיתוף עם חברות קהילה אחרות: גיוון עצבי (נ"ד), ניורוקוסמופוליטיות וניורוקוויריות. מושגים אחרים קדמו לה אבל היא עזרה לחדד – כך לדוגמא היא עוזרת לקוראת להבין את החישחוש בצורה מדוייקת יותר.
באחד משני המאמרים המבארים את מושג הנוירוקווייריות ווקר מסבירה לקוראת את ההגיון העומד מאחורי החיבור של פרדיגמת הגיוון העצבי והתיאוריה הקווירית: הצגת המגדר ההטרונורמטיבית שלנו קשורה בקשרי עבותות בהצגה של הנוירוטיפיקליות. שום דוגמא לא מסופקת על ידי ווקר, אבל ניתן לחשוב על הקושי של אוטיסטים גברים רבים להשתלב בעולם הדייטים הנ"טי גם כאשר הם ממסכים בכבדות.
במאמר המבאר את רעיון הנוירוקוסמופוליטיות ווקר מבקשת מאתנו לדמיין עולם שבו אנו בונים קומה נוספת על הקומה של הקבלה וההכרה בגיוון העצבי, ובו המגוון הופך למקור כוחנו. זה מרגש ומסעיר את הדמיון.
אני מקווה שהצלחתי להעביר משהו מרוח הקדמה והערכה של פלא השפע שווקר מביאה בכתיבה שלה.
מאמרים ספורים באוגדן הזה לא מגדירים מונח אלא הם בנויים לפי תבנית של מכתב הממוען לציבור כלשהו. שניים מהבולטים בהם הוא המכתב הממוען להורים של אוטיסטים-ות והמכתב הממוען למטפלים-ות נטים-ות של אוטיסטים-ות. אלו מכילים כמה תובנות חשובות. כך, לדוגמא, במכתב למטפלות ווקר מתארת בדיוק מירבי את התהליך שבו מטפלות ממוצבות בתחילה בנקודת מצב של עליונות על המטופלים שלהן (כתוצאה מנורמות לקויות ואייבליסטיות), ולאורך הקריירה שלהן, בגלל שהן לעולם לא משתחררות מעליונותן, לא באמת מכירות את המטופלים שלהן. זו לא המקרה היחיד בו ראייתה חדה עד רמה כזו, שהיא מעוררת התפעלות.
באופן כללי, יש בכתיבה של ווקר הרבה דיוק והתעסקות ביסוד הדברים. לרוב, זה מועיל, אבל זה יכול גם לתסכל את הקוראת המנוסה והמיודעת או את הקוראת שזקוקה לדוגמאות (ווקר מספקת הגדרות ברורות אבל לרוב לא מדגימה אותן). בנוסף, ווקר משתמשת בטון נזפני שאופייני לשמאל האמריקאי ולעתים קרובות האופן שבו היא שבה ומזכירה את רדיוס ההשפעה הרחב שלה (כך וכך ציטוטים אקדמיים, כך וכך תרגומים לשפות זרות) יכול להחוות כמיותרת ומעיקה, כאילו היא טופחת לעצמה על השכם בחדר מלא באנשים שגם ככה מריעים לה.
זהו ספר חיוני שחבל שלא תורגם ולו בחלקו לעברית. הוא מציב פלטפורמה שיחית טובה ויציבה עליה ניתן ביתר קלות לנוע קדימה. מומלץ מאוד.