אחרי כמה שנים של קריאה שקטה והרבה שיחות עם נשות מקצוע, אני מבין שבעצם, יש אפקט עצום לבורות של עולם ברה"ן כלפי שונות נוירולוגית. זו בורות שמזינה ספירלות של הזרה, פתולוגיזציה ומצוקה בממדים כאלו, שאני חושב היום שמודעות והבנה שלה היו יכולים לשנות לגמרי את ההתייחסות שלנו לסוגיות כמו הסתגרות, חרדה חברתית, עימותים פנים-משפחתיים ועוד ועוד. פעם ראיתי את זה כעוד סוגיה אחת מיני רבות, עוד לקות של המערכת הזו. היום אני ממקם אותה גבוה מאוד במצעד המחלות המערכתיות של ברה"ן.
תגית: גיוון נוירולוגי
-
למה לאוטיסטיות-ים קשה להסתכל בעיניים
בעיות בישור המבט: אני לא חושב שיש נושא שמייצג את יחסי האוטיסטים-אוליסטים כמו עניין המבט. בהכללה גסה מאוד, להישיר מבט בזמן שיחה הוא סימן לקשב עבור אוליסטים ולחוסר קשב עבור אוטיסטים. הקבוצה האחת מאותת לצד השני שהיא מאזינה להם כשהיא מתבוננות להם בעיניים, בעוד הקבוצה השנייה מאבדת קשב כשהיא נאלצת לעשות את זה (אפשר להסביר את זה בצורה יפה על ידי התיאוריה המונוטרופית – הרבה מידע זורם דרך העיניים, והזרם הזה תופס את כל "רוחב הפס" של התודעה האוטיסטית). זה ממש כל הסיפור בתמצית עבור שורה ארוכה של סוגיות במערכת היחסים בין הקבוצות האלו – מחישחוש ועד מלטדאונים: יש שוני, וצד אחד, שהוא הרוב, מאלץ את הצד השני, שהוא המיעוט, לפעול כמוהו, וזאת בניגוד לטובתם של כל הצדדים. בגלל זה קבלה היא עיקר הריפוי בשדה החברתי הזה. קבלה וחגיגה של השוני והמגוון. זה נשמע פשוט אבל כנראה שזה מורכב.