זהו תרגום של המבוא בפרק על עצב (יחד עם עוד חלק קצר מהמשך הפרק) בתוך ספרה המבריק של קרלה מקלרן, "שפת הרגשות". מומלץ לרכוש את הספר במחיר נמוך במיוחד באתר ההוצאה.
מבוא לעצב
עצב הוא נושא המים של הנשמה; הוא מחדש את הזרימה מעניקת-החיים בזמנים בהם נפשך צחיחה וקשיחה. עצב עוזר לך להאט, לחוש במה שאבד לך, ולשחרר את מה שיש לשחרר – כלומר, להתרכך אל תוך זרם החיים במקום לעצור בעד עצמך בקשיחות או לדחוף קדימה בעקשנות. עצב מבקש ממך לבטוח בזרימתו של הזמן, בזרימה המפתיעה של החזון וההשראה, ובגאות והשפל של מערכות יחסים אנושיות, כל זאת כדי שתוכלי לשחרר את עצמך ואנשים אחרים מהסכמים שאין בהם כוח מרפא, ובכך להתמקם בתוך הזרם של מערכות היחסים העמוקות והמספקות יותר. עצב גם עוזר לך לשחרר את עצמך מהתנהגויות או רעיונות שמרחיקים אותך מהעצמי האותנטי שלך; אם תצליחי באמת להרפות, הטבע העדין של העצב יוביל אותך למין שלווה אשר לא נובעת מהכבילה העצמית שלנו לסט קבוע כלשהו של אמונות או אדיאולוגיות, אלא מתוך הקשבה לתבונה המולדת שלך.
לעצב יש גם חלק גופני מרפא בעל חשיבות רבה: דמעות מנקות את העיניים ואת הסינוסים שלנו וכשהן זולגות הן מוציאות רעלנים (ומתח מיותר) מהגוף שלנו. בכי הוא תהליך רב-עוצמה של ניקוי מרעלנים שמאפשר לנו להניע דרך עצמו ובצורות מוחשיות את המים שבגופנו. כאשר תקבלו בברכה את העצב המרפא שלכן ואת הדמעות שלכן, ותשחררו את כל מה שצריך להשתחרר, תרגישו חופשיות יותר, קלות יותר, ויותר ממוקדות בכל חלק וחלק של ההוויה שלכן. זהו כנראה הדבר שהכי חשוב להבין לגבי עצב: אם תרפו מההצמדויות המיושנות שלכן, אתן תרגישו מחודשות ומחוזקות על ידי כוחו המרפא. אם תסרבו לתת לעצב לבצע את פעולתו המרפאת, אתן תאבדו את תחושת הזרימה שלכן, אז המיקוד והזריזות שלכן ייתפוגגו, אתן תחושו במתח עודף, ויהיה לכן קושי במציאה או בחיבור אל הדרך הפנימית ואל האהבות היקרות מפז שלכן. אם לעולם לא תרפי, התבונה האמיתית של ליבך תוסתר על ידי ההיאחזויות הבלויות שלך לאנשים ורעיונות שכבר אינם מתאימים לך. כאשר את דוחה את העצב, את לא יכולה להתחדש; לפיכך, החיוניות והזרימה שלך ייבלמו בידי צרכיך הלא מסופקים, המילים שלא אמרת, הדמעות שלא בכית וכל תשישות נפשך המטרטרת.
לקבל בברכה את העצב שלנו זהו לא רק תהליך של הכנסת הצער והדמעות בחזרה אל חיינו; אם זה היה כל כך פשוט, כולנו היינו עושות את זה כבר. לא, לכולנו יש סיבות טובות לכך שאנחנו מדחיקות עצבותנו הטבעית ומתעלמות מקיומה, ולמרבה ההפתעה הסיבות האלו לא קשורות כל כך לעצב אלא דווקא לכעס, או אם תרצו לדייק, לצורה שבה עצב וכעס עובדות זה עם זה.
המסר של עצב (והיחס שלו לכעס)
אנשים רבים חושבים שכעס ועצב הם רגשות הפוכים, שהעוצמה העזה של הכעס היא דבר שונה ביסודו מההתרככות מלאת הצער של העצב. לאמיתו של דבר, כעס ועצב שזורים זה לזה בריקוד מופלא ופלואידי; לדאבוננו, הצעדים לריקוד הזה נסתרות מענינו.
כאשר את נעה אל תוך העמדה המשחררת של העצב, את יכולה לשחרר את עצמך מרעיונות, מצבים, או אנשים שכבר גדלת מעבר למידותיהם או שאליהם נאחזת עד אותו הרגע מתוך כוונות לא ראויות (בגלל שחשת בודדה, בגלל שריחמת על מישהו או או הרגשת אחראית כלפיו, בגלל שהצטרכת ביטחון או מעמד, או בגלל ששום דבר טוב יותר לא היה בנמצא). עצב עולה על מנת להטיל ספק בהיאחזויות המיושנות או החלולות שלך, הוא עושה זאת בצורה איטית ועקשנית, והוא מבקש ממך לשחרר אותן (ואת עצמך) בחזרה אל זרם החיים. אם תנועי דרך העצבות שלך באופן כנה, תתקלי בכאב כנה, צער כנה, ריקנות כנה, ולבסוף, בחיבור מחדש ורענון כנה אל עצמך האמיתי. מסעך המכובד דרך העצבות יחדש את נפשך, אבל השיבה אל החיים ללא אמצעי ההסוואה של כל אותן היצמדויות מיותרות יכול להיות לפעמים חוויה מבלבלת עד מאוד. משום כך, הכעס שלכן יעלה ויבוא על מנת לסייע לכן לשקם את הגבול שלכן, להגן על המקום החדש שלכן, כך שתוכלו לשמור ולהחזיק בשינויים החשובים שעשיתן (במקום ליפול בחזרה אל ההיאחזויות הישנות שלכן ברגע הראשון שבו אתן שוב מרגישות בודדות או מוחלשות). הכעס הבריא שלכן יעורר בכן נחישות, מה שאומר שאתן עלולות להראות כאדם לא רגיש למי שרגיל לראות אותכן כפארייריות. השינוי הזה הוא נהדר ונחוץ, אך אם אתן רגילות לראות כעס ועצב כשתי רגשות הפוכים, המעבר בין הרגשות הללו עלול להבהיל אותכן.
הכעס הבריא שלך גם יעלה לפני העצב, בכדי להגן עליך בשעה שאת מבצעת את מלאכת השיחרור החיונית. כאשר את נעה באופן מודע אל תוך העצב שלך – אל תוך עמדה מרוככת, מכוונת, רפויה – הגבולות שלך כנראה יתעצמו בתגובה, והכעס שלך יעטוף אותך כגולם מוגן. האם אי פעם נעת אל תוך עצבות וחשת בחום יוצא דופן יוצא כמעין קרני אור מתוך פניך או מאזור החזה שלך? האם אי פעם בכית מקרבייך ממש וחשת כאילו הזמן עוצר מלכת? זהו הכעס שלך והוא יוצר גבול של פרטיות מסביב לעצב שעולה בתוך נפשך. כעס לרוב ינוע מעלה בשעת עצבות על מנת שתוכלי לשמור על חיבור לחוזק ולביטחון שלך בזמן ששינוי אדיר מתרחש בתוכך. אם תצליחו לקבל את החום וההגנה של הכעס שלכן כבן ברית של העצב שלכן, תוכלו להשתמש בכעס שלכן כדי להקיף את עצמכן בטבעת של אש שתאפשר לכן לבצע תנועות עמוקות בתוככי נפשכן ולעשות את השינויים הרציניים שהעצב מבקש ממכן. כאשר אתן מוגנות בתוך הגבול העירני הזה אשר הוגדר בידי הכעס, תוכלו לשחרר רעיון או מטרה בהם נאחזתן זמן רב אך כבר אינם מזינים אותכן, זאת משום שהכעס שלכן יזכיר לכן שכוחותיכן הפנימיים לא נוצרים על ידי בעלות או הישגים חיצוניים. אז, כשהכעס-השומר שלכן ינוע בשלווה על גבי היקף הנפש שלכן, תוכלו לשנות או להפסיק מערכת יחסים שלא משרתת כבר אף אחד, כי הכעס הבריא שלכן יאפשר לכן לבצע הפרדות נקיות וראויות בצורה מכובדת ומכבדת.
[הפרק ממשיך ומדבר על נושאים רבים וחשובים, מערכות יחסים ודינמיקות בין-אישיות שכוללות עצב. – א.ק.]