כשהיה בן 14, אימו של המנהיג השחור מלקולם איקס אושפזה בבית החולים הפסיכיאטרי "קלמאזו". היא יצאה משם רק 26 שנים לאחר מכן.
מלקולם מספר על כך בכאב רב בספרו האוטוביוגרפי, שיצא לאור לפני כשישים שנה. הוא אומר שהוא מזכיר את שמה של אימו רק לעתים רחוקות משום שהוא לא מסוגל לספוג ולא גם את העלבון הקטן ביותר שיכתים את זיכרה. הוא מוסיף, שמרבית בני האדם לא רגישים בעניינים האלו, מה שעושה אותו לרגיש אפילו יותר.
נזכרתי בדברים האלו כשקראתי השבוע את דבר ההתנצלות הרפה של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, אחד מאיגודי הרופאים הותיקים בעולם, בעניין שותפותם המתמשכת עם פרוייקטים גזעניים בארה"ב. הפתגם המתאים להצהרה הזאת הוא "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא", אבל קשה שלא לחשוב שההתנצלות הזו כל כך מאוחרת שהיא כבר כמעט ולחלוטין חסרת משמעות. בכל אופן, הארגון טוען שפניו קדימה לתיקון העוולות. מודה ועוזב ירוחם.
ככה זה התגלגל: ראשית הלך אביו של מלקולם איקס לעולמו. לא בשלווה הוא עבר לעולם האמת – הוא הוכה עד שאיבד את הכרתו, הושלך על מסילת רכבת פעילה ובותר. באזור בו הוא גדל, אף על פי שהטרוריסטים מעולם לא נמצאו, היה ברור לכולם שהוא נרצח על ידי גזענים לבנים וזאת משום שבארה"ב באותה התקופה היו לינצ'ים רבים של שחורים, בעיקר כאלו שנחשבו לאנשים "שלא ידעו את מקומם" (כלומר, שהתמרדו נגד הגזענות – אביו של איקס היה חסיד של מרקוס גרייבי ופעיל פוליטי בולט באזור).
לאחר מותו של אביו מצאה אימו של מלקולם בן זוג חדש, אך הוא עזב אותה, ככל הנראה משום שלא רצה לפרנס את ילדיה הרבים.
הרעב היה כבד, ומלקולם עצמו גנב אוכל ממרכולות בעיירה, משדות סמוכים, מכל מקום שיכל.
אקצר את הסיפור (הוא לא פשוט לעיכול ולא קצר כל כך) ואצטט מהאוטוביוגרפיה שלו:
"אני לא זוכר בדיוק מתי או איך המחשבה שאימי מאבדת את דעתה הוצג לראשונה על ידי עובדי הרווחה. אני זוכר בבירור, אם זאת, שהם כינו אותה 'משוגעת' כשהם גילו שהקצב השחור שגר בבית הסמוך הציע לנו חזיר שחוט – חזיר שלם, אולי אפילו שניים – והיא סירבה. כולנו שמענו איך הם קראו לה 'משוגעת' משום שסירבה לקחת בשר טוב. שום דבר בגישתם אליה לא השתנה כשהיא הסבירה להם שמעולם לא אכלנו בשר חזיר בבית שלנו, שזה מנוגד לדת שלנו…"
"אז היא דיברה לעצמה כבר כמעט כל הזמן, ואנשים לבנים נוספים נכנסו לתמונה – תמיד שואלים שאלות. […] לבסוף אימי קרסה, וצווי בית המשפט הנחוצים נחתמו. הם לקחו אותה לבית החולים הפסיכיאטרי בקלאמזו. זה היה במרחק של בערך שבעים מייל מלאנסינג, בערך שעה וחצי נסיעה באוטובוס."
והנה פיסה מההצהרה של איגוד הפסיכיאטרים:
"עוד מהיווסדו של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, פגעו חברי האיגוד באנשים ממוצא אפריקאי ובאנשים בני האוכלוסיה הילידית אשר סבלו ממחלת נפש, בין אם באמצעות טיפול פוגעני, בניסויים, בפגיעה שנעשתה לצורך 'איסוף ראיות מדעיות', או בשימוש שנעשה בתיאוריות גזעניות אשר אישרו את המחסור שבהם הם נמצאו."
ההצהרה ממשיכה ומתארת את האבחון השגוי של אנשים שחורים בסיכוזפרניה (ככל הנראה, האבחנה של אימו של מלקולם איקס), גם אז וגם היום.
אני אשאיר אותכן עם המידע הזה. תוכלו להרהר, אם תרצו, באופן שבו הפסיכיאטריה המודרנית לאורך שנות קיומה, הכשירה בידה האחת פשעים נגד אוכלוסיות מוחלשות (לדוג', באיבחון של עבדים שברחו מנוגשיהם כסובלים מדרפטומניה), בעוד שבידה השנייה היא ביצעה מהלך של די-פוליטיזציה אגרסיבית לתגובות הנורמליות של אותן אוכלוסיות כלפי החברה הגזענית והאלימה שבה הם חיו.
נ.ב. אברה מנגיסטו כבר 2340 ימים בשבי ✊