שבוע שעבר גיליתי שכוכבת הפופ בריטני ספירס נמצאת כבר 12 שנים תחת אפוטרופוסות גוף ורכוש! בכנות, הייתי בהלם.
כמו כל הילדים, בריטני ספירס הייתה תחת חזקת הוריה עד גיל 18. היא הייתה כוכבת ילדים שהתחילה את דרכה המקצועית בתעשיית הבידור בגיל צעיר ביותר, ואפשר בעצם לומר שהיא גדלה אל תוך הביזנס. בילדותה היה אביה, ג'יימס ספירס, מכור לאלכוהול (הוא נגמל רק שנים לאחר מכן וחזר בתשובה נוצרית) ולפי ממואר שכתבה אמה של בריטני, הוא נהג לקלל, לצעוק ולהתנהג בצורה מאיימת כלפי בני משפחתו, בכללותם בריטני, על בסיס קבוע.
בגיל 18 בריטני יצאה מרשות הוריה והפכה לאדם עצמאי. הקריירה שלה נסקה, ואז בגיל 26, לאחר סדרה של משברי חיים קשים (ויש שאומרים שגם שימוש בולמוסי בסמים), היא עברה משבר נפשי קשה, מפחיד ומתוקשר מאוד (הפפרצי רדפו אותה עד לאמבולנס), והיא אושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית. אחרי האשפוז ג'יימס פנה לבית משפט, הגיש את חוות דעתם של הפסיכיאטרים לשופטת, וזכה לקבל בחזרה בעלות מלאה על חייה של בריטני. כך היה עד לאחרונה, כשמצבו הבריאותי התערער ובית המשפט מינה לה אפוטרופוס חלופי.
עכשיו מתנהל דיון ציבורי ענף בארה"ב וחלק נכבד ממעריציה של בריטני קוראים לשחרר את הסלבריטאית המבוגרת מהצו המשפטי שעודנו חל עליה. הצו הזה קובע (גם אחרי 12 שנה מזמן הנפקתו) שאנשים אחרים ינהלו את עסקיה (מהמכניסים ביותר בכל תחום הבידור והמוזיקה), את חיי המשפחה שלה (מאז המשבר הנפשי בריטני היא בעלת משמרת חלקית בלבד על בנייה), את משטר הכדורים הפסיכיאטריים שהיא נוטלת (היא מחוייבת ליטול אותם), ואת חיי החברה והרומנטיקה שלה (ג'יימס אסר עליה להיפגש עם כמה בני זוג פוטנציאליים משום שהם, לטענתו, מהווים עליה השפעה שלילית) וכיו"ב. חלק ממעריצותיה של בריטני הצביעו על הצביעות הנוראית שמתגלה כאן בהשוואה לראפר קנייה ווסט, שגם הוא חווה בשנים האחרונות משבר נפשי חריף ואף אושפז, אבל מעולם לא נלקחה ממנו השליטה על חייו (והוא אפילו הודיע שבוע שעבר שהוא מתכנן להשתתף במירוץ לנשיאות ארה"ב!).
למרות כל הלעג שלה זוכה תנועת המעריצים #FreeBritney, נראה לי שיש להם כאן פואנטה טובה, ואפילו טובה מאוד.
המקרה הזה מהדהד בעוצמה חלקים נשכחים מתוך ההיסטוריה של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה.
זה עניין ידוע שחלק גדול מתיאורי המקרה של הפסיכואנליזה המוקדמת היו נשים חולות "היסטריה", ובפועל, נשים שבני זוגן, אחיהם והוריהם רצו לנשל אותם מירושת נכסי המשפחה ולכן אישפזו אותן בכפייה בבתי משוגעים. אחרות היו נפגעות גילויי עריות, וטענתו המפורסמת של פרוייד בעניין, שהן ממציאות את הפגיעה מתוך משיכה לא-מודעת לאביהן, כבר נותחה לזרא במאות ספרים ומאמרים פמיניסטים. אי אפשר להקל ראש בתפקיד ששיחקו הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בדיכויים של נשים במאה השנים האחרונות. מוזיקאית שמרוויחה לעתים גם מעל 40 מיליון דולר בשנה אבל מתקיימת מדמי כיס מגוכחים (בגובה של שכר העוסיות בישראל) נראה לי כמו מקרה גרוע במיוחד של דיכוי כלכלי ופאטריאכלי.
בריטני עצמה ביקשה בפוסט שהיא כתבה באינסטגרם שמעריציה יניחו לנושא, אבל קשה לדעת מה דעתה האמיתית (שאולי גם מורכבת מכמה קולות סותרים) כשהיא נמצאת תחת פיקוח גברי כל כך כבד במשך זמן רב כל כך.
לסיכום: מצד אחד, יש שטוענים שמדובר בתיאוריית קונספירציה מופרכת. שבריטני זקוקה להשגחה. שצריך להניח לה, כפי שהיא מבקשת.
מצד שני, אני מתקשה להבין איך יכול להיות שאישה בת 38, שכבר 12 שנה מופיעה בפני קהלים עצומים, מקליטה מוזיקה ומרוויחה סכומי עתק, יכולה להימצא תחת צו בית משפט כל כך מגביל וקשה למשך יותר מעשור.
"אני לא מתרגשת משום דבר, אין לי תשוקה לכלום […] אפילו כשאת הולכת לכלא, את יודעת שיש זמן כלשהו בעתיד שבו תשתחררי. אבל במצב שלי, אין לזה סוף." (בריטני, כשנה לאחר קבלת הצו, לפני שהוטל איפול תקשורתי על הנושא מצד אביה.)