החיים שלי כרגע מאפשרים לי לקרוא בנחת ספרים, וממש לבשל עליהם רעיונות בבישול איטי. הדוקטורט של ד'ר רננה שטנגר אלרן, ידידתי מאיגוד ISPS ישראל, שהתפרסם לאחרונה כספר, הוא יצירה שמעוררת הרבה מחשבות.
'אוטוביוגרפיות של שיגעון' (בהוצאת ידיעות ספרים והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה) הוא ספר שמאגד שערים, פתחים ומעברים לעולמות נרטיביים של אי-שפיות. אפשר לחשוב עליו כמסדרון עם דלתות רבות, כשמאחורי כל דלת יש תפיסה שונה של שגעון. כל עולם כזה שייך לאדם, שבתורו גם 'שייך' לתקופה ולחברה שונה.
יש שתי תפיסות פופולריות של שיגעון. האחת מדברת על תופעה קבועה, שהפירוש לה משתנה בעבור השנים, או בהתאם למצב. השנייה מדברת על תופעה מגוונת לגמרי, בלי שום קווי דמיון בין חוויה מוטרפת אחת לשנייה. הספר מציג תפיסה שלישית ואחרת.
אודה כבר כאן: ניגשתי אל הספר מתוך תקווה למצוא בו איזו חוויה שמשותפת לכל האנשים שאובחנו כסכיזופרנים. האינטואיציה הבסיסית שלי, בניגוד להשתייכותי לזרם הפנומנולוגי-אקזיסטנציאליסטי בפסיכולוגיה, אומרת שיש איזו יסוד לכל החוויות הפסיכוטיות, או לרובן. חלק מהתחושה המקדימה הזו התברר כנכון בקריאה, חלק גדול לא, ועם זאת – מתגלה משהו מרתק בקריאה. הסיפורים של האנשים משתנים מתקופה לתקופה. בהתחלה, ניכר שהשפיות נתפסת כניגודה של הרציונליות. אחר כך, היא מתאימה עצמה באופן די מושלם לתיאוריות הפסיכואנליטיות. בעבור השנים, התפיסה השיגעונית של השיגעון משתנה והופכת לסיפור בתוך הקשר משפחתי וחברתי. לעתים השיגעון הוא התרסה, לפעמים גאולה מין הביבים.
מה שרואים זה שיש דיאלוג מורכב בין השפיות והשיגעון לאורך כל מאה השנים האחרונות. הם ממש מדברים זה עם זה. כשהאחד משתנה, השני משיב בטרנספורמציה משלו. ואיכשהו טירוף הדעת תמיד נשאר אאוטסיידר. יש משהו בשיח הזה בין שני האלמנטים, שכמעט ואפשר להאניש בדמויות אלים או שדים, שמשתנה בלי הרף, ומשהו – אולי פשוט עצם נפרדותם – שנשאר זהה.
אולי עוד יותר מרתקים הם הציטוטים שמשובצים בספר. אלו ממש טעימות מהספרים ששטנגר-אלרן סוקרת במחקרה. כשקראתי את המחקר בעיון היה נדמה לי לרגע שהמשותף בין כולם הוא שהם מתייחסים לשיח הזה בין המשוגע והנורמלי; כאילו יש מבנה שקושר את התוכן עם הצורה; שהדבר היחידי שמשותף למשוגע בן תחילת המאה ה-20 ומשוגע של סוף המאה הוא ההתייחסות החמקמקה הזו לפער בין הגלוי והמוכר ובין הסמוי והזר.
על כל פנים, כל התבוננות בדיאלוג הזה, שהספר חושף לקורא, וודאי שתוליד יחס אחר. הדינמיות שוברת תבניות מחשבתיות תיאורטיות לגבי שגעון. השיתוף של האדם המאובחן בתוך התוהו הדיאלוגי, עושה אותו לחי שוב. אין כאן עין אובייקטיבית שמביטה על אובייקט דומם ומפרשת אותו בניחותא, אלא שיח מרובה משתתפים, ואידאולוגיות, ופרקטיקות, ותיאוריות – שאליו גם קוראיו של 'אוטוביוגרפיות של שגעון' מוזמנים להיכנס.
לסיכום, 'אוטוביוגרפיות של שגעון' הוא הזמנה לקחת חלק פעיל בשיח המשוגע.
<.^.>
הצטרפו אלינו להשקה של הספר בהשתתפות משוררים, חוקרים ומטפלים –
ב-19/10/17, בנוקטורנו לייב, רח' בצלאל 7, ירושלים. ההזמנה הפייסבוקית בקישור:
https://www.facebook.com/events/898797446954548
להרשמה לרשימת התפוצה של הבלוג מלאו את כתובת המייל שלכם כאן: