פרק חדש בפודקאסט: מפיצול בסיסי לפיצול מורכב.
נגמרה ההקדמה. עכשיו אנחנו צוללים פנימה, אל תוך התהום של הפיצול. ביססנו כמה דברים בפרקים הקודמים, ובעיקר, שיש דברים בחיים האלו, שמפצלים את האדם לשני חלקים, חיצוני ופנימי. עכשיו הוא כבר לא אחד אלא שתיים. אבל מה זה אומר? וחשוב מכך – איך זה מרגיש?
פעמים רבות מה שהתחיל בתור איזהשהו פיצול בסיסי בחלק מהאישיות של האדם הופך למאפיין המגדיר שלו. לאט לאט (או מהר מהר) הוא גדל ונעשה מורכב. האני הפנימי הופך לחלל ריק, למשהו שלא בא במגע עם העולם בכלל. והאני החיצוני הופך למשהו חסר חיים, למסיכה או שריון. בפרק הזה נכיר את שני החלקים, ואספר לכן קצת עליי שוב, ועל איך שזה הרגיש לחיות באופן הזה.
בפרק אני עונה לעצמי על כל מיני שאלות שעצמי שמע מאנשים שלמדו אצלי את הגות לאינג לאורך 13 השנים האחרונות. למשל: האם לא כולם מפוצלים בעצם? מה זה האני הפנימי – האם זה האני האמיתי של האדם? ולמה הוא לא פורץ החוצה מבעד לחומת האני החיצוני?
אני גאה מאוד בפרק הזה. היה לי קשה מאוד להעביר את התכנים הפתלתלים שלו בפורמט הזה, ואני חושב שעשיתי עבודה טובה. תאמרו לי בבקשה מה חשבתן אחרי שתשמעו את זה.
(הקלטתי את הפרק לפני יותר משבוע אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם אותו עד עכשיו. ברנאאוט אוטיסטי ועוד צרות מונעות ממני לעשות את הפודקאסט הזה בצורה שבה הייתי רוצה, אבל אני נחוש להמשיך. אשמח לתגובות, שיתופים, תמיכה של כמה שקלים בפטראון, שימת עוקב בספוטיפיי, מיילים וברכות דוממות בראש שלכן. אל תפחדו להרים לי את האגו יותר מדי, הוא כמעט ועמיד לזה.)
לינקים למטה כשהפלטפורמה תאפשר.