אם אתם מרגישים, שאתם לא יכולים לסבול יותר את המצב שבו אתם נמצאים, שאתם מפוחדים, שאתם מדוכאים, שעולמם קורס במגוון דרכים, ושאתם רוצים לרתום את המשפחה והחברים שלכם לתהליך של ריפוי, או לחילופין פשוט לומר להם משהו ולא יודעים איך לעשות את זה לבד, כלומר – לא יודעים איך לעשות את זה בצורה שלא מביאה רק לכאב ולמעגליות – אם זה מצבכם, אני מציע שתפנו אל מלווים בגישת הדיאלוג הפתוח, והם יסייעו לכם.
מה זה דיאלוג פתוח?
כשפונים אל מלווים או מלוות בגישה, הדבר הראשון שצריך לברר הוא – את מי אתם רוצים להזמין לפגישה הראשונה? אתם קובעים, ולא המלווים. אחר כך מקיימים את הפגישה במקום שבו נוח לכם. לרוב, פגישה זו תתקיים בביתכם אך אפשר גם לקיימה במקום אחר. המטרה העיקרית של הפגישה היא – להבין יחד מה קורה. המלווים בגישת הדיאלוג הפתוח לא מכריחים אף אחד לדבר, לא נותנים תרגילים ולא שיעורי בית. אנחנו כאן עבורכם, כדי לעזור לכם לדבר אחד עם השניה.
איך זה יכול לעזור לי?
בעזרת הדיאלוג הפתוח, אנשים מוצאים שפה משותפת עם האנשים שקרובים אליהם. הם מצליחים להסביר את החוויה הנפשית שהם עוברים, את התפיסות והאמונות שלהם. השפה המשותפת הזו עוזרת גם כדי להפיג את הבדידות וגם כדי להגיע לכל מיני החלטות יחד. אולי אתם רוצים לצאת מבית ההורים ולא יודעים איך לעשות את זה? אולי אתם צריכים שידאגו לכם בצורה ממשית (עם אוכל, לדוגמא) ורוצים לגייס את המעגל שלכם לזה, אבל, שוב, לא בטוחים איך להציג את הרעיון ולעשות את זה? בדיאלוג פתוח דברים מעין זה הם מקובלים ושגרתיים. גם צרכים אחרים יכולים לקבל מענה – כך או כך, אנחנו כאן כדי לחשוב יחד עליהם.
במה זה שונה מטיפול משפחתי רגיל?
דיאלוג פתוח הוא חלק מקבוצת הגישות המערכתיות, אבל יש כמה דברים שמייחדים אותה. ראשית כל, לפגישות יכולים להצטרף גם אנשים שאינם חברי המשפחה הגרעינית – חברים, קולגות, ואפילו מטפלים פרטניים. שנית, אנחנו כאן עבורכם, בלי אג'נדה ולכן גם בלי כפייה. מעגל הנוכחים קובע את הנושאים, ואנחנו מסייעים לכם לדבר עליהם. שלישית, כאמור, אנחנו בדרך כלל עובדים בבתים. זה לא לגמרי יחודי לדיאלוג הפתוח, אבל באופן יחסי זה גם לא שכיח.
האם תכפו עלי טיפול תרופתי? אשפוז? דברים אחרים?
ככלל, המלווים והמלוות של שעובדים בגישת הדיאלוג הפתוח לא כופים דבר על המטופלים שלהם. ההגעה לפגישות עצמה אינה חובה. כמובן שייתכנו שיחות על הנושאים האלו – כדורים פסיכיאטרים ואשפוז פסיכיאטרי – ואולי גם למלוות תהיה דעה בנושא, אך אנחנו (שוב, ככלל, ואם השאלה הזו מעסיקה או מפחידה אותכם, כדאי לדון בזה) לא כופים נתיב פעולה על אף אחד. אנחנו גם לא מנסים לשכנע אף אחד ללכת בנתיבים האלו. דרכנו היא לא דרך השיכנוע אלא ההקשבה והשיח השיוויוני. כמובן שזה לא סותר את עובדת היותנו אנשים בעלי נסיון ודעה, ולעתים נביע אותה, אבל המרחק בין הבעת דעה או הצעת הצעה לבין שיחרור פקודה או התוויית דרך קשיחה הוא מרחק גדול.
אם מישהו מהמשפחה/חברים/קולגות שלי לא רוצה להשתתף בפגישה, מה עושים?
עיקרון האי-כפייה תקף גם כאן. נוכל לדבר על המניעים של אותו אדם לדחות את ההצעה להשתתף במפגש, אבל לא נוכל להביאו בכוח.
כיצד פונים ומזמינים צוות של דיאלוג פתוח?
חשוב למצוא צוות שפועל באזור המגורים שלכם. באתר של דפ"י – דיאלוג פתוח ישראל, הבית של קהילת הדיאלוג הפתוח בארץ – אפשר למצוא אינדקס של מלווים ומלוות. אתן את הלינק עוד רגע, אבל קודם כל הייתי רוצה להציע את עצמי.
אם אתם חיים באזור תל אביב, רמת גן גבעתיים והסביבה, או לחילופין פתוחים לאפשרות של טיפול בזום – אתם מזומנים לפנות אליי, עו"ס איתי קנדר, ולקבוע פגישה ראשונה. אני מלווה מוסמך בדיאלוג הפתוח הנמצא כעת בתחילת הלימודים המתקדמים של הגישה. מאז 2019 אני עובד עם משפחות רבות בדיאלוג פתוח וקצרתי שבחים רבים. בנוסף, לימדתי את הגישה ברמה מבואית במסגרת עבודתי בדפ"י (ארגון שמטרתו היא להביא את הדיאלוג הפתוח לישראל, שהייתי אף ממקימיו).
צלצלו אליי: 073-374-4245. אם לא עניתי, אחזיר צילצול בהקדם.
אם אתם גרים ומנהלים את חייכם באזור אחר, אפשר לפנות לאחד מהמלוות שרשומות באינדקס המלוות באתר של דפ"י: https://bit.ly/odi-practice
שאלות נוספות?
מוזמנים ומזומנות לכתוב לי למייל itay.kander@gmail.com.