אני רוצה להמליץ על בלוג שריתק אותי בשבוע האחרון. "בשולי השפה" של ד"ר מיכל גלייטמן.
הבלוג הזה הוא ממש פנינה נסתרת ונחבאת באינטרנט הישראלי. אין בו תגובות כל כך. אף אחד שסיפרתי לו לא הכיר אותו. זה בלוג לכאורה איזוטרי על הפילוסופיה של השפה, שנוגע ממש בלב של כל מיני סוגיות עמוקות ומסקרנות.
אני אתן כמה דוגמאות כדי לעורר את התאבון, כדי שתלכו ותחפשו כמוני את כל הדברים שהיא יצרה –
סדרה של פוסטים עוסקים בצורה שבה אנחנו מקריאים ספרים לילדים. זה למעשה ניתוח די מפורט של מה שמכונה "סגנונות תקשורת" או "פערי תקשורת", כי רוב הילדים לא קוראים ספר כמו מבוגרים.
פוסט שעוסק במנהג הנפוץ של דיבור אנגלית מול ילדים, כדי שיהיה אפשר לדבר עליהם בנוכחותם, או לדבר על דברים שאנחנו לא רוצים שהם ידעו עליהם עדיין, מבלי שיבינו. עוסק כמובן בכוח ובשפה. מדוייק מאוד לדעתי.
פוסט אחר עוסק בעוד מנהג נפוץ – לשאול ילדים שאלות שאנחנו כבר יודעים את התשובה עליהם. גם זה, כמו שאר הכתיבה שלה, בא להעלות שאלות מאתגרות לגבי שימושים רגילים בשפה.
גלייטמן גם עוסקת בתקשורת עם אוטיסטים-ות שלא מדברים. משם בעצם הכרתי את העשייה שלה – הזדמן לי לשמוע הרצאה שלה על התכתבות שהייתה פוקחת עיניים בטירוף.
בקיצור המלצה חמה לכל המטפלות, לכל האימהות ולכולן בכלל. הזווית שבה היא עוסקת בדיאלוג היא מורכבת ויש הרבה להפיק ממנה. אני מקווה עוד לכתוב הרבה בהמשך על הרעיונות שלה, זה מתכתב עם הרבה מהרעיונות שלי. בינתיים – לכו וקראו. לינק אשים בתגובות.